מירי אופריכטר, עובדת סוציאלית בעלת שם, שמה לה למטרה לקדם את האינטרסים של ילדים המעורבים בסיטואציות חיים שאינן בשליטתם, ואשר יכולות להכריע את גורלם. סיטואציות אלה מתחילות במאבקי גירושין בין הורים, אך יכולים להגיע עד לכדי התעללות נפשית ואלימות מינית בתוך המשפחה. כעובדת סוציאלית, עוסקת אופריכטר בכל הסיטואציות המורכבות בהן מעורבים בני אדם ולא רק בתוך התא המשפחתי. כך למשל, גם בטיפול בזקנים עריריים שלא נותר להם אדם על פני האדמה, יכולה העובדת הסוציאלית להכריע את גורלו של הזקן, אך ללא ספק, מעורבותם הגדולה ביותר של עובדים סוציאליים היא דווקא בסיטואציות משפחתיות, ובמיוחד בתחום של דיני משפחה וגירושין.

מדוע ילדים נזקקים להגנתו של העובד הסוציאלי?

כפי שיודע כל מי שעבר הליך משפטי בו מעורבים ילדים קטינים, לכל ילד קטין ממונה על ידי בית המשפט, אפוטרופוס לדין. המדובר באיש מקצוע שתפקידו הוא לייצג את הקטין בהליך המשפטי. לאם יש עורך דין המייצג אותה, וכך גם לאב, וכעת יש גם לקטין איש מקצוע שמייצג את הצד שלו בסיפור. ייצוג זה הוא אינו ייצוג משפטי, אלא ייצוא מקצועי המבוצע על ידי עובדים סוציאליים כדוגמת מירי אופריכטר. תפקידו של העובד הסוציאלי במקרה זה הוא לנתח ולבנות את התמונה המלאה של הילד בתוך התא המשפטי, ולהציג אותה בפני בית המשפט בצורה אותנטית ומפורטת, שתסייע לו לקבל את ההחלטה הנכונה בתיק.

במסגרת תפקיד זה, מקפידה מירי אופריכטר לעמוד במטרה המרכזית שלו כפי שתיארנו אותה לעיל. יחד עם זאת, היכולת לייצר את אותה תמונה מלאה ומובהקת תלויה מאוד, ביכולתה של העובדת הסוציאלית להתחבר אל הילד, ולא תמיד מדובר בילד שמשתף פעולה ומדבר. על העובדת הסוציאלית לבחון את הדברים מול הילד עצמו, מול כלל הילדים, מול ההורים ובתוך הבתים בהם הם מתגוררים. המדובר בעבודה שדורשת רגישות רבה, אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהה, ובסופו של דבר, יכולת לתאר את המציאות כפי שהיא מבלי לתפוס צד בסיפור, בטח ובטח שלא באופן שרירותי.

האם עובדים סוציאליים תופסים צד?

תפיסת צד הוא עניין חשוב שיש לבחון בעבודתם של עובדים סוציאליים, כפי שמתארת זו מירי אופריכטר. המצב האופטימלי הוא מצב בו איש המקצוע אינו תופס צד באף סיפור, ופשוט בוחן את הדברים בעיניים אובייקטיביות לחלוטין, אלא שזה פשוט לא מציאותי. המדובר בבני אדם שפרט לניתוחים הרציונליים שהם עורכים בסיטואציות שאותן הם בוחנים, מעורבים גם המון רגשות, דעות קדומות ותפיסות עולם, שמשפיעים כולם על האופן בו מתייחס העובד הסוציאלי לכל מקרה ומקרה, ולכל האנשים המעורבים בו.

לדברי מירי אופריכטר, לאחר שנים של עבודה בתחום העבודה הסוציאלית, ולאחר שעברה כמעט כל חוויה אפשרית, היא כבר לא מנסה להימנע מתפיסת צד. מה שהיא כן מנסה לעשות הוא, לוודא שהצד שאותו היא תופסת הוא הצד הנכון, ושהיא לא פועלת בצורה אוטומטית. יש רק דבר אחד שמתבצע אצל אופריכטר בצורה אוטומטית לחלוטין והוא הצד של עבודה לטובת הילדים. לאופריכטר ברור שהילדים אינם אשמים בדבר, גם אם מדובר בילדים קשים ומקשים. האחריות כולה היא על ההורים, על המשפחה ועל החברה כולה, ואף ילד קטין לא יכול להיות באמת אחראי לאדם שאליו הפכו אותו לאורך שנים של חינוך. יחד עם זאת, גם בתגובתה האוטומטית כלפי ילדים, מקפידה מירי אופריכטר לבחון את עצמה ללא הרף, ולוודא שהיא בוחנת את התמונה בצורה הרציונלית ביותר שאפשר.